סוף סוף הוא נפתח ובפני בני אדם פשוטים נפתחה הדרך לספוג מעט מורשת. הזדמנות שממש אסור להחמיץ. הזדרזתי להיות בין הראשונים לבקר במוזיאון הנשגב של מורשת הציבור במשפט. מה לומר, תור של שעות השתרך בשמש הקופחת. המזל שכפיצוי, הושמעו ברקע נאומי שופטים כשהם נפרדים זה מזה עם צאתם לגימלאות. מרגש במיוחד היה נאומו של ברק על ההוא, נו, כבר שכחתי מי זה היה.
הכניסה עברה בקלות והיתה מרתקת למדי. על קיר הכניסה צוירו בגודל טבעי דמויותיהם של שופטי ביה"מ העליון כשהנשיא הדגול ברק יושב ולצידו בייניש והשאר עומדים מסביבם. פתח הכניסה היה קצת שונה מהמקובל. הפתח עוצב נמוך מאד ומי שרצה להיכנס, נאלץ להשתטח על הריצפה מול הציור של הנבחרת עם ידיים פשוטות קדימה, אחוריים מוגבהים וראש בין הידיים. בשלב הזה הוא נדחף בקלות מאחור על ידי מתקן שבקצהו נעל והמסוע גילגל אותו חלקות לתוך האולם הראשי.
בפנים, נדדו בני הציבור מחדר לחדר בעיניים פקוחות לרווחה ואחוזי שרעפים מיראת המקום. החלטתי להתחיל בחדר שעליו כתוב "חשין" ונדהמתי מההצגה המציאותית של הדברים. על הקיר הוקרנו שוב ושוב הופעותיו בבית המשפט. הנה כאן הוא מזדקף בפנים אדומות מזעם, פה הוא חובט על השולחן, לזה הוא מעווה פניו בבוז ומניף את ידו בתנועת זילזול וכאן הוא שואג עד שכל הנוכחים בחדר אוטמים אוזניהם. "זהו חשין שלנו" שמעתי אנשים מתלחשים מאחורי. על הקיר התנוססו כרזות של ביטויים שונים שהוא נוהג להשמיע כלפי עורכי דין ובעלי דינם כגון "מי נתן לך רישיון?", "זו רמה המתאימה לילדים בגנון" ועוד. על אחד הקירות התנוססו תמונות של עותרים ועורכי דינם המסומנים באיקסים ומעליהם כיתובית "אנשים שלא התאוששו מהזובור". מרשים.
משם עברתי ל"חדר השיירות" שבסמוך. איזה ציורי שיירות על הקירות..? השיירות לירושלים, שיירות פילים, שיירת הרוכבים ועוד, והכל בעוד ברקע מושמעות נביחות עצבניות של כלבים אחוזי תזזית. מהפרוספקט הבנתי שחדר זה מהווה סליק של עדויות שונות לחוסנה של מערכת המשפט להתגונן מפני התנכלויות של אנשי זדון ובלי קושי איתרתי את המדף הנושא את שמי. מצאתי שם למשל את המכתב מלשכת היועמ"ש ובו הם מודיעים לי שהוחלט שלא לקיים פסק דין של בג"ץ (7152/97) ואת הצו על תנאי (בג"ץ 6895/99) שהוצא כנגד אליקים רובינשטיין, שינמק מדוע לא יבטל את החלטתו. על הקיר, במקום בולט ומואר היה תלוי המכתב שקיבלתי מטומי לפיד, אהרון ברק ואליקים רובינשטיין ולפיו גם מי שעבר את גיל 70 כשיר להתמנות כשופט לבי"מ עליון ולכן טובה שטרסברג-כהן כשירה לכהן כנציבת תלונות הציבור על השופטים.
במסגרת נוספת, מוזהבת, היתה תלויה תמונתו של הפרקליט יהודה שפר ועל השילוט הקטן נכתב בקטן "היו"ר למלחמה בהלבנת הון, שעברו הולבן". מהתמונה, השתלשלה בחוט החלטתו של רובינשטיין להפסיק את ההליכים המשמעתיים נגד שפר בתיק בד"מ 23/02 בגין שיבוש הליכי משפט.
במדף סמוך, מצאתי את פסק הדין בבג"ץ 1622/00, יואב יצחק נגד ברק ואח' לפסול את השופט אור במשפטו של הורוביץ לאחר שהתברר שעורך הדין הוא פיני רובין, חברו הקרוב של השופט אור. על פי פסק הדין, כידוע, בית המשפט העליון קבע שכללי האתיקה אינם מחייבים את השופטים. דפדפתי בחרדת קודש בפסק הדין ובלי קושי גיליתי פתק קטן שהוצמד לאחד הדפים ועליו כתוב "חשב שתפס פראיירים".
מכאן, עברתי דרך מתקן הגריסה הענק של תלונות הציבור שנפחו שולש לקראת בחירת ארבל ורובינשטיין לביה"מ העליון. בפינה, התגודדו אנשים ליד ויטרינה. התקרבתי. בתוכה הוצג סולם אלומיניום חדיש ונוצץ ועל השלט נכתב "הסולם מחלום יעקב, שחברי כנופיית מע"ץ הודו בגניבתו".
משם נכנסתי לחדר המעוטר באיורים צבעוניים של DNA. "לחדר הזה קראו בהתחלה דיינסטי" הסביר לי המדריך במקום, "אך לאחר שראש הממשלה אריק שרון התערב, שונה שמו לשושלת". כאן בחדר הוצגו קשריהם המשפחתיים של בעלי תפקידים בכירים וקרוביהם המוכשרים, שאף הם מכהנים במערכת המשפט הודות לכישוריהם. את החדר עיטר ציור מרשים של שאגאל, כשהנשיא זוסמן מנהל דיון משפטי, קצת מאחוריו יושבת אלישבע ברק המתמחה שלו ואילו בעלה, אהרון, מופיע בפניו כיועץ משפטי לממשלה.
אילנות יוחסין מסועפים השתלשלו מהתקרה וצמחו מהריצפה, אך כל זה התגמד לנוכח הפלא הוויזואלי הטכני החדש. לרגע אתה מביט בתמונתו של היועץ המשפטי לממשלה מזוז, כיצד הוא מבצע תפקיד שיפוטי הקשור לבעלה של השופטת בייניש. תזוזה קלה הצידה של העיניים ולפתע היא השופטת והוא מופיע לפניה כעורך דין. ממש קשה להבין ולהאמין כיצד זה קורה. ליד התמונה הזו, עוד תמונה שלו יחד עם אחותו ימימה הכפופה לו מקצועית, בהיותה היועצת המשפטית של משרד האוצר. על הקירות מפוזרות כיתוביות "ללא משוא פנים", "ללא ניגודי עניינים", "אימון הציבור הוא הנכס?"
עברו שעות ארוכות ומאלפות שבמהלכן ספגתי המון מורשת ופניתי ליציאה. כאן הסבירה לי דיילת כיצד עלי לרכון קדימה והמתקן עם הנעל הדף אותי החוצה וגילגל אותי מכל המדרגות. למטה מצאתי כמובן את שאר מבקרי בית המשפט כשהם בדרגות שונות של חבטות. מרשים. שמעתי שהנהלת המוזיאון מעוניינת ברעיונות נוספים. הציבור מוזמן להציע.
הכניסה עברה בקלות והיתה מרתקת למדי. על קיר הכניסה צוירו בגודל טבעי דמויותיהם של שופטי ביה"מ העליון כשהנשיא הדגול ברק יושב ולצידו בייניש והשאר עומדים מסביבם. פתח הכניסה היה קצת שונה מהמקובל. הפתח עוצב נמוך מאד ומי שרצה להיכנס, נאלץ להשתטח על הריצפה מול הציור של הנבחרת עם ידיים פשוטות קדימה, אחוריים מוגבהים וראש בין הידיים. בשלב הזה הוא נדחף בקלות מאחור על ידי מתקן שבקצהו נעל והמסוע גילגל אותו חלקות לתוך האולם הראשי.
בפנים, נדדו בני הציבור מחדר לחדר בעיניים פקוחות לרווחה ואחוזי שרעפים מיראת המקום. החלטתי להתחיל בחדר שעליו כתוב "חשין" ונדהמתי מההצגה המציאותית של הדברים. על הקיר הוקרנו שוב ושוב הופעותיו בבית המשפט. הנה כאן הוא מזדקף בפנים אדומות מזעם, פה הוא חובט על השולחן, לזה הוא מעווה פניו בבוז ומניף את ידו בתנועת זילזול וכאן הוא שואג עד שכל הנוכחים בחדר אוטמים אוזניהם. "זהו חשין שלנו" שמעתי אנשים מתלחשים מאחורי. על הקיר התנוססו כרזות של ביטויים שונים שהוא נוהג להשמיע כלפי עורכי דין ובעלי דינם כגון "מי נתן לך רישיון?", "זו רמה המתאימה לילדים בגנון" ועוד. על אחד הקירות התנוססו תמונות של עותרים ועורכי דינם המסומנים באיקסים ומעליהם כיתובית "אנשים שלא התאוששו מהזובור". מרשים.
משם עברתי ל"חדר השיירות" שבסמוך. איזה ציורי שיירות על הקירות..? השיירות לירושלים, שיירות פילים, שיירת הרוכבים ועוד, והכל בעוד ברקע מושמעות נביחות עצבניות של כלבים אחוזי תזזית. מהפרוספקט הבנתי שחדר זה מהווה סליק של עדויות שונות לחוסנה של מערכת המשפט להתגונן מפני התנכלויות של אנשי זדון ובלי קושי איתרתי את המדף הנושא את שמי. מצאתי שם למשל את המכתב מלשכת היועמ"ש ובו הם מודיעים לי שהוחלט שלא לקיים פסק דין של בג"ץ (7152/97) ואת הצו על תנאי (בג"ץ 6895/99) שהוצא כנגד אליקים רובינשטיין, שינמק מדוע לא יבטל את החלטתו. על הקיר, במקום בולט ומואר היה תלוי המכתב שקיבלתי מטומי לפיד, אהרון ברק ואליקים רובינשטיין ולפיו גם מי שעבר את גיל 70 כשיר להתמנות כשופט לבי"מ עליון ולכן טובה שטרסברג-כהן כשירה לכהן כנציבת תלונות הציבור על השופטים.
במסגרת נוספת, מוזהבת, היתה תלויה תמונתו של הפרקליט יהודה שפר ועל השילוט הקטן נכתב בקטן "היו"ר למלחמה בהלבנת הון, שעברו הולבן". מהתמונה, השתלשלה בחוט החלטתו של רובינשטיין להפסיק את ההליכים המשמעתיים נגד שפר בתיק בד"מ 23/02 בגין שיבוש הליכי משפט.
במדף סמוך, מצאתי את פסק הדין בבג"ץ 1622/00, יואב יצחק נגד ברק ואח' לפסול את השופט אור במשפטו של הורוביץ לאחר שהתברר שעורך הדין הוא פיני רובין, חברו הקרוב של השופט אור. על פי פסק הדין, כידוע, בית המשפט העליון קבע שכללי האתיקה אינם מחייבים את השופטים. דפדפתי בחרדת קודש בפסק הדין ובלי קושי גיליתי פתק קטן שהוצמד לאחד הדפים ועליו כתוב "חשב שתפס פראיירים".
מכאן, עברתי דרך מתקן הגריסה הענק של תלונות הציבור שנפחו שולש לקראת בחירת ארבל ורובינשטיין לביה"מ העליון. בפינה, התגודדו אנשים ליד ויטרינה. התקרבתי. בתוכה הוצג סולם אלומיניום חדיש ונוצץ ועל השלט נכתב "הסולם מחלום יעקב, שחברי כנופיית מע"ץ הודו בגניבתו".
משם נכנסתי לחדר המעוטר באיורים צבעוניים של DNA. "לחדר הזה קראו בהתחלה דיינסטי" הסביר לי המדריך במקום, "אך לאחר שראש הממשלה אריק שרון התערב, שונה שמו לשושלת". כאן בחדר הוצגו קשריהם המשפחתיים של בעלי תפקידים בכירים וקרוביהם המוכשרים, שאף הם מכהנים במערכת המשפט הודות לכישוריהם. את החדר עיטר ציור מרשים של שאגאל, כשהנשיא זוסמן מנהל דיון משפטי, קצת מאחוריו יושבת אלישבע ברק המתמחה שלו ואילו בעלה, אהרון, מופיע בפניו כיועץ משפטי לממשלה.
אילנות יוחסין מסועפים השתלשלו מהתקרה וצמחו מהריצפה, אך כל זה התגמד לנוכח הפלא הוויזואלי הטכני החדש. לרגע אתה מביט בתמונתו של היועץ המשפטי לממשלה מזוז, כיצד הוא מבצע תפקיד שיפוטי הקשור לבעלה של השופטת בייניש. תזוזה קלה הצידה של העיניים ולפתע היא השופטת והוא מופיע לפניה כעורך דין. ממש קשה להבין ולהאמין כיצד זה קורה. ליד התמונה הזו, עוד תמונה שלו יחד עם אחותו ימימה הכפופה לו מקצועית, בהיותה היועצת המשפטית של משרד האוצר. על הקירות מפוזרות כיתוביות "ללא משוא פנים", "ללא ניגודי עניינים", "אימון הציבור הוא הנכס?"
עברו שעות ארוכות ומאלפות שבמהלכן ספגתי המון מורשת ופניתי ליציאה. כאן הסבירה לי דיילת כיצד עלי לרכון קדימה והמתקן עם הנעל הדף אותי החוצה וגילגל אותי מכל המדרגות. למטה מצאתי כמובן את שאר מבקרי בית המשפט כשהם בדרגות שונות של חבטות. מרשים. שמעתי שהנהלת המוזיאון מעוניינת ברעיונות נוספים. הציבור מוזמן להציע.
מהנדס תעשייה וניהול, יועץ ומרצה לניהול מאבקים ציבוריים, לובי פוליטי, קשרי ממשל, יחסי ציבור, שינוי תדמית וטיפול במשברים.
עזריאל הקים בשנת 1996 את עמותת נמר - נפגעי מס רכוש, והוביל מאבק ציבורי שהסתיים בביטול מס רכוש וברפורמה במסים.
בתוך כך הוא זיהה ליקויים קשים במערכת המשפט, ובאופן הוצאת שומות מס פיקטיוויות, כשיטה להוצאת כספים בייתר. 13 עתירות לבג"ץ הביאו לרה-ארגון ראשון מסוגו בישראל בוועדות ערר למיסוי מקרקעין, ולשינויים באופן הוצאת שומות המס.
בשנת 1985, עזריאל פתח במאבק המחאה הראשון בישראל של יחידים ומשפחות חד-הוריות ופעילותו הובילה להכרה ציבורית במעמדם ולחקיקה הולמת.
על פעילויות אלה ופעילויות נוספות של עזריאל, אפשר ללמוד מעיון באתרו האישי http://azriel.co.il
עזריאל הקים בשנת 1996 את עמותת נמר - נפגעי מס רכוש, והוביל מאבק ציבורי שהסתיים בביטול מס רכוש וברפורמה במסים.
בתוך כך הוא זיהה ליקויים קשים במערכת המשפט, ובאופן הוצאת שומות מס פיקטיוויות, כשיטה להוצאת כספים בייתר. 13 עתירות לבג"ץ הביאו לרה-ארגון ראשון מסוגו בישראל בוועדות ערר למיסוי מקרקעין, ולשינויים באופן הוצאת שומות המס.
בשנת 1985, עזריאל פתח במאבק המחאה הראשון בישראל של יחידים ומשפחות חד-הוריות ופעילותו הובילה להכרה ציבורית במעמדם ולחקיקה הולמת.
על פעילויות אלה ופעילויות נוספות של עזריאל, אפשר ללמוד מעיון באתרו האישי http://azriel.co.il
